יש מחלות שאנחנו זוכרים מהילדות, שכנראה חלפו בתוך מספר ימים אבל הספיקו להציק לנו ולהטריד את מנוחתנו. אחת מהן היא דלקת האוזניים, שנפוצה מאוד בקרב ילדים אבל יכולה לשוב ולהציק גם למבוגרים.
קראו עוד:
אילו סוגי דלקות נפוצות קיימים? ממה הן נגרמות? ואילו מיתוסים נפוצו סביבן?
הדלקות השכיחות ביותר
ישנם שני סוגים של דלקות אוזניים שנחשבים לשכיחים מאוד ושנבדלים לפי האזור באוזן שבו הדלקת מתפתחת.
1. דלקת אוזן חיצונית: דלקת של רקמות העור בתעלת האוזן החיצונית, זו שנראית לעין ומחברת בין האפרכסת לעור התוף שנמצא עמוק יותר בקצה התעלה. מדובר בדלקת שכיחה למדי, במיוחד באקלים חם ולח כמו בישראל. היא נפוצה בקרב ילדים בוגרים לצד מבוגרים ונגרמת בדרך כלל כתוצאה מחדירה של מים, חול או לכלוך לאזור של תעלת השמע. ניקוי אוזניים תכוף תורם להיווצרותה.
2. דלקת אוזן תיכונה: מתפתחת באזור האוזן התיכונה, שממוקמת מעבר לעור התוף ומחוברת בצינור דק לאף. נפוצה במיוחד בקרב ילדים, וההערכות הן שכ-75% מהילדים יסבלו ממנה לפחות פעם אחת לפני גיל שלוש. השכיחות הגבוהה של הדלקת בקרב פעוטות נגרמת בשל הרחבת הצינור המחבר בין האוזן לאף, כך שכל נזלת באף יכולה לעלות לאוזן התיכונה ולגרום לנוזלים או לדלקת.
2 צפייה בגלריה
אם לאחר יומיים או שלושה אין שיפור משמעותי, או שהמטופל סובל מכאבים משמעותיים שמפריעים למנוחתו, הרופא ישקול מתן אנטיביוטיקה
(צילום: shutterstock)
המיתוסים הנפוצים ביותר
1. שחייה גורמת לדלקות אוזניים: נכון למדי. דלקת אוזניים חיצונית נקראת בפי רבים "דלקת שחיינים", שכן היא נגרמת ברוב המקרים בשל חשיפה של האוזן החיצונית למי בריכה או למי ים, שבהם יש לכלוך, חיידקים או נגיפים. המים חודרים לתעלה, ובמידה שאינם מתייבשים כראוי, הם מאפשרים שגשוג של חיידקים ומובילים להתפתחות דלקת ברקמות של תעלת השמע. ייבוש תעלת האוזן באופן יסודי לאחר שהייה במים או שימוש באטמי אוזניים עשויים לסייע להפחית את שכיחות התופעה.
2. דלקת אוזניים יכולה לעבור לבד: נכון לפעמים. אכן, כל דלקת אוזניים יכולה לחלוף מעצמה. למעשה, כיום רופאים לא ממהרים להעניק לחולה אנטיביוטיקה, בעיקר כשמדובר בילדים, ומעדיפים לספק משככי כאבים בלבד כדי לאפשר לגוף להתגבר על הדלקת בעצמו. תפיסה זו נקראת "שיטת הטיפול המושהה", והיא בדרך כלל תתקבל כשמדובר בדלקת קלה. אם לאחר שניים-שלושה ימים אין שיפור משמעותי, או שהמטופל סובל מכאבים משמעותיים שמפריעים למנוחתו, הרופא ישקול מתן אנטיביוטיקה מיד.
3. דלקת אוזניים היא מחלה מידבקת: כלל וכלל לא. הזיהום שגורם לדלקת אינו מידבק, וחשוב לזכור זאת. אדם שסובל מדלקת אוזניים לא ידביק את חברו גם אם יישב לידו. המיתוס התפתח כנראה משום שאחד הגורמים שעשויים להוביל להתפתחות דלקת אוזניים תיכונה הוא הצינון, והוא מידבק בהחלט: הידבקות בצינון עשויה לגרום לגודש באף ולהצטברות של נוזלים שפעמים רבות נודדים גם לחלל האוזן, והצטברותם שם יכולה לגרום להתפתחות דלקת באוזן התיכונה.
הזיהום שגורם לדלקת אינו מידבק, וחשוב לזכור זאת. אדם שסובל מדלקת אוזניים לא ידביק את חברו גם אם יישב לידו. המיתוס התפתח כנראה משום שאחד הגורמים שעשויים להוביל להתפתחות דלקת אוזניים תיכונה הוא הצינון, והוא מידבק בהחלט
4. במקרה של הפרשות מהאוזן, אין להשתמש בטיפות: לא נכון, אבל חשוב מאוד להתאים את סוג הטיפות. הפרשות שנגרמות כתוצאה מדלקת באוזן, אינן מונעות שימוש בטיפות. להפך. לעיתים, אותן הפרשות נגרמות בשל הצטברות מוגלה באוזן התיכונה, ריבוי הנוזלים יוצר לחץ על העור התוף, ונוצר נקב שדרכו ההפרשות מטפטפות החוצה. בזכות הנקב הזה אפשר לטפל בדלקת באופן מקומי, בטיפות אנטיביוטיות המשולבות בסטרואיד, ולהימנע מטיפול אנטיביוטי אגרסיבי יותר דרך הפה. אם נוצר נקב בעור התוף, חשוב להשתמש בתרופות שאינן רעילות לאוזן, שכן אלו עשויות לפגוע ביכולת השמיעה ואף בשיווי המשקל.
5. דלקת אוזניים מחייבת מתן אנטיביוטיקה דרך הפה: זה נכון רק כשמדובר בדלקת אוזן תיכונה שהסתבכה. טיפול בדלקת אוזן חיצונית אפשרי ללא מתן תרופות דרך הפה, שכן ניתן לטפל בה ישירות באמצעות הזלפת טיפות אוזניים. ברוב המקרים ייעשה שימוש בטיפות שמשלבות אנטיביוטיקה עם סטרואיד שמפחית בצקת ודלקת. לגבי דלקת אוזן תיכונה – לא תמיד יש צורך לטפל. הדלקת הזאת בדרך כלל חולפת מעצמה בתוך שלושה-ארבעה ימים. אם היא לא חולפת, או כשיש סיבוכים כמו כאב חזק וחום גבוה, מומלץ לטפל באנטיביוטיקה.
דלקת אוזן תיכונה לא ניתנת לטיפול ישיר, שכן אזור זה נמצא מאחורי עור התוף, ולכן נדרש כאן טיפול אנטיביוטי דרך הפה, אלא אם ישנם נקב או כפתורים בעור התוף שמאפשרים לטיפול בטיפות לחדור פנימה.
הכותב הוא סגן מנהל מחלקת אף, אוזן, גרון - ניתוחי ראש-צוואר במרכז הרפואי שיבא ומומחה למחלות האוזן
